יום שישי בערב, לאחר סיום הכנת הארוחה, אני בשלב ההגשה ופתאום התקפלות. כאב חד שתפס אותי משני צידי המתניים וגרם לי תוך מספר שניות לכאב ברמה של קשיי נשימה. כן, נתפס לי הגב. שלושה מטר ממני ישב ד"ר ברגר, מרפא כל צרותינו, והוא זה שדאג לזה שמאותו רגע ואילך אהיה מסומם כיאות.
בשעות הערנות המעטות שהיו לי, כשלא שכבתי במיטה בתנוחה עוברית, החזקתי את הגב כך:
מסתבר שהרבה מאוד אנשים עברו חוויה דומה או שמעו על מישהו ש"היה לו". מעניין עוד יותר הוא שלכולם היתה דעה מאוד נחרצת על מה צריך בדיוק לעשות כדי לטפל. בשבוע האחרון לא שמעתי את אותה המלצה פעמיים.
ההמלצות נחלקות כמובן לקטגוריות ורובן נוגדות אחת את השנייה. היה לי מאוד מעניין השבוע.
חם או קר?
זוהי בהחלט השאלה הראשונה שבה נחלקה אוכלוסיית ארץ ישראל לשניים:
חם – זה נעים וזה מפזר את הכאב.
קר – בדלקת חייבים להלחם על ידי קור ואם שמת כרית חמה, אתה אידיוט וגרמת לה רק להתפשט ולהחמיר.
שימי: "כשאילן נתקע רק שקית קרח עוזרת. 20 דקות ואתה כמו חדש"
"זבנג וגמרנו" או לאט לאט
בנוגע לנושא "רמת האגרסיה של הטיפול" יש מגוון רחב של דעות:
קרול: זריקת וולטרן. "תזמין רופא הביתה והגב יטופל".
ת.: (שמו המלא שמור במערכת): "למה שלא תגלגל איזה קטנה ותרגיע קצת את הגוף"?
ברכה: "יש לנו משחה מיוחדת שאנה הביאה מבולגריה. זה תמיד עוזר".
דני: "לך לקרן. היא תעשה לך שיאטצו כמו שצריך ובלי קללות!" (פעם היה את אהרון שהיה עושה כוסות רוח "משהו משהו" אבל תמיד היה מגדף ללא הפסקה).
ערן: "הליכות, רק הליכות. כשלי היה תפוס הגב, רק זה עזר לי".
פרנסיסקו: "חגורה לגב – אני כל הזמן הולך עם אחת – הנה תראה!"
מה שמעניין הוא שאפילו כשזיפזפתי בין הערוצים ובדרך ל"מצב האומה" עברתי במהרה על ערוץ 21, במקום למכור את מקצץ המלפפונים הרגיל, הפוץ הקטן (שלדעתי חי באולפן השידור רצוף משנת 91) הראה איך להדק את החגורה (פטנט עולמי!) שתפתור את כל כאביי. הזמנתי שתיים.
עצות נוספות תתקבלנה בברכה!
שבוע טוב.
יובל.